ירידה בשמיעה היא שם כולל למספר תופעות, או למעשה לתוצאתן של מספר תופעות. גם אם התוצאה היא דומה, הדרך בה
התקבלה הירידה בשמיעה יכולה להיות שונה לחלוטין בין מקרה אחד לאחר. הדבר נובע בין היתר מכך שתהליך השמיעה הוא תהליך מורכב העובר דרך אזורים שונים החל מן האוזן החיצונית ועד גזע המוח. כל שיבוש באחד האזורים או של איבר מסוים יכול לגרום לירידה בשמיעה. לכן, השלב הראשון לטיפול בירידה בשמיעה היא פניה לרופא אף אוזן גרון. בדיקת הרופא היא התחנה הראשונה ממנה יכוון המטופל אל בדיקת שמיעה, להמשך טיפול, ובמקרים קלים אף יטופל על ידי הרופא.
מהם הגורמים שעלולים להביא לירידה בשמיעה?
כאמור, הגורמים הם שונים ויכולים להתפרש על פני האוזן כולה, מהחיצונית ועד לפנימית ועצב השמע, ביניהם:
- הצטברות שעווה באוזן החיצונית. לעיתים פקק שעווה שנוצר באוזן החיצונית יוצר מחסום לגלי הקול להמשיך בדרכם. ניקוי האוזן משעווה אצל רופא אף אוזן גרון ובמקרים קלים יותר אפילו בעזרת טיפות שניתן לרכוש ללא מרשם יכולים לפתור את הבעיה.
- דלקות אוזניים ונוזלים באוזן התיכונה: אם הבעיה היא דלקת אוזניים והצטברות נוזלים באוזן התיכונה טיפול אנטיביוטי יכול לפתור את הבעיה.
- הסתיידות עצמות השמע או עור התוף: תופעה זו יכולה להגרם עם הזמן בשל דלקות חוזרות ונשנות. כאשר מתגלה שישנה רגישות ונטיה לדלקות אוזניים, ישנם אטמים מיוחדים שמפחיתים את הסיכוי לדלקת. אם כבר נגרם הנזק, ניתן לטפל בבעיה באמצעות ניתוח.
- תרופות שמביאות עם הזמן לירידה בשמיעה כמו סוג מסוים של אנטיביוטיקה, אספירין בכמות גדולה, תרופות כימותרפיות
- הימצאות בסביבה רועשת לאורך זמן
- מצב רפואי בעייתי, למשל סוכרת שיכולה לגרום להובלת דם לקויה בנימים המגיעים לאוזן הפנימית ומחלות נוספות המגיעות בעיקר בגיל מבוגר.
כיצד מאבחנים ירידה בשמיעה?
על מנת לדעת האם ישנה ירידה בשמיעה ואם כן- היכן הבעיה, ישנן בדיקות שמיעה שונות. הבדיקה הכללי והמקיפה היא בדיקה אודיומטרית, בדיקה התנהגותית בה נדרשת תגובת המטופל למשמע צלילים בעוצמות ותדרים שונים. זהו אבחון ראשוני שקובע האם יש בעיה באחת האוזניים או שתיהן ואת רמת הירידה בשמיעה. בדיקות נוספות הן אזוריות: טימפנומטריה לעור התוף והאוזן התיכונה, BERA לעצב השמע או בדיקת ההדים הקוכליאריים, בה נבדקת תגובת תאי השערה שבאוזן הפנימית לקולות.
אילו סוגי טיפולים קיימים לירידה בשמיעה?
כאמור, ישנם מצבים שניתן לפתור באמצעות ניקוי אוזניים משעווה, ניתוח או טיפול תרופתי. למצבים אחרים יהיה צורך בטיפול לשיקום השמיעה. גם כאן ישנן שתי אפשרויות עיקריות:
- טיפול באמצעות מכשיר שמיעה: ישנו מגוון רחב של מכשירי שמיעה. ישנם מכשירי שמיעה הממוקמים בתוך האוזן, מכשירים בגדלים שונים, החל ממכשיר CIC המוחבא כולו בתוך תעלת השמע המיועדים ללקות שמיעה קלה עד בינונית, דרך מכשיר ITC המוכנס אל תוך תעלת השמע ובולט מעט לכיוון האפרכסת ומיועד גם הוא ללקות קלה עד בינונית ועד מכשיר ITE הממלא את האפרכסת במלואה ומיועד גם ללקות שמיעה קשה. ישנם מכשירי שמיעה הממוקמים מאחורי האוזן להם מצורפת אוזניה. מכשירים אלה לסוגיהם מסייעים ללקות שמיעה בכל רמה. פיתוח חדש יחסית של סוג מכשירים זה נקרא RIC ובו הרמקול ממוקם בתעלת השמע. גודלם של מכשירים אלה קטן והמראה אסתטי בהרבה מזה של מכשירי השמיעה של פעם.
- טיפול באמצעות שתל קוכליארי (שתל שבלול): כאשר בעיית השמיעה נובעת מתפקוד לקוי של תאי השערה באוזן הפנימית, שתפקידם הוא להמיר את הצלילים לאותות חשמליים העוברים כך אל המוח, הטיפול המוצע הוא שתל קוכליארי. אלקטרודות מושתלות באוזן הפנימית (שבלול) אשר מחוברות למעבד חיצוני. הצלילים המגיעים לשבלול מומרים לאותות חשמליים המועברים לעצב השמע ומשם למוח. קראו עוד על: שתלים במערכת השמיעה.