גלומוס טימפניקום (glomus tympanicum) וגלומוס ג'וגולר (glomus jugulare), הם גידולים המשתייכים לקבוצת גידולים 
נוירואנדוקרינים הנקראים פאראגנגליומות. גידולים אלה נחשבים לנדירים יחסית ועשויים להתפתח באזורים שונים ברחבי הגוף (לרבות הראש, הצוואר, הבטן והחזה). בניגוד לסוגים אחרים של גידולים, אין בנמצא בדיקה שמסוגלת להבחין בין גידול גלומוס שפיר לגידול גלומוס ממאיר. אי לכך, כאשר מתקבלת אבחנה של פאראגנגליומה, ישנה חשיבות עליונה לבצע מעקב ארוך טווח אחרי החולה (השרידות לחמש שנים נעה בין 100-90 אחוזים).
מה הם הסימפטומים של גידולי גלומוס?
התסמינים של פאראגנגליומות משתנים בהתאם למיקום שבו התפתחו בגוף ובהתאם למידת ההתפשטות שלהם. הדבר נכון לא רק לגידולים במשפחה זו באופן כללי אלא גם לפאראגנגליומות של הראש והצוואר באופן ספציפי. גלומוס טימפניקום וגלומוס ג'וגולר, מתפתחים באזור האוזן האמצעית ולפיכך עשויים לגרום לטינטון (80% מהחולים) ולליקוי שמיעה הולכתי (60% מהחולים), כשבנוסף ייתכנו כאבים ודימום באוזן שבה התפתח הגידול (למעלה משליש מהחולים).
במקרים שבהם הגידולים מפעילים לחץ על עצבי גולגולת שעוברים בסביבתם, יתכנו גם תסמינים נוירולוגיים שונים. הסיבים שבדרך כלל מושפעים מגידולי גלומוס הם העצב החמישי, השישי, התשיעי והעשירי. לאור זאת יתכנו תסמינים כמו חולשה או אבדן היכולת לשלוט בשרירים הפנים, צרידות, קשיי בליעה ועוד.
בשלבים מתקדמים גידולי גלומוס יכולים לגרום לנזק גרמי ולהוביל להרחבה של תעלת הקרוטיד ושל הפתח בגולגולת דרכו עוברים עצבי הגולגולת התשיעי, העשירי והאחד עשר (Jugular foramen). כמו כן ישנם תיאורים של חולים שסבלו מפגיעה בגזע המוח ומהידרוצפלוס. במקרים נדירים ביותר, הגידול עשוי להפריש נוראפינפרין בכמות מספקת כדי לגרום לתופעות כמו דופק מואץ, חרדה, יתר לחץ דם וכאבי ראש.
מה גורם לגידולי גלומוס?
ישנם מקרים שבהם לא ניתן להצביע על הגורם להתפתחות גידולי גלומוס אם כי כרבע מהגידולים מופיעים על רקע גנטי. במקרים אלה, ישנו סיכוי גבוה יותר להתפתחות של יותר מגידול אחד ולתחלואה בגיל מוקדם יחסית. הגנים העיקריים שמוטציות בהם מקושרות להתפתחות של פאראגנגליומות של הראש והצוואר הם SDHD, SDHA, SDHC ו-DSHB.
אילו שיטות קיימות לאבחון גידולי גלומוס?
גידולי גלומוס של הראש והצוואר מאובחנים באמצעות בדיקות דימות מסוג MRI או CT. כמו כן יתכן שהמטופל יופנה לבדיקת אנגיוגרפיה. המטופל יופנה לבדיקת דימות במקרים שבהם ישנם תסמינים המעלים חשש להתפתחות של גידול גלומוס. חשש זה מתעורר למשל כאשר מופיעות תלונות על לקויות שמיעה וטינטון. במקרה זה תבוצע בדיקה של רופא אף אוזן גרון, שלרוב תעלה ממצא חשוד מאחורי עור התוף (הגידול נראה כגוש אדמדם-כחול בבדיקת אוטוסקופ).
מהן אפשרויות הטיפול בגידולי גלומוס?
בדרך כלל גידולי גלומוס לא הופכים לסרטניים ולפיכך לא נוטים לשלוח גרורות ולהתפשט לאיברים מרוחקים. עם זאת, הם בהחלט מסוגלים לגדול באופן ניכר ולגרום לנזקים מקומיים חמורים כאשר הם מפעילים לחץ על אזורים שונים במוח, על עצבי הגולגולת, על כלי דם מוחיים ועל מבנים גרמיים שונים. לפיכך כל החולים צריכים להימצא אמנם במעקב, אך במקרים רבים אין מנוס מלהסיר את הגידול באופן כירורגי.
כיוון שמדובר בגידולים שעשירים בכלי דם, במקרים רבים לפני הניתוח יהיה צורך לבצע אמבוליזציה, במטרה למנוע דימום מסיבי. כמו כן לאחר הניתוח יתכן שיהיה צורך בטיפולי רדיותרפיה, המיועדים להסיר את רקמת הגידול שנותרה במקומה לאחר הניתוח. יש לציין כי ניתוח להסרת גידול גלומוס הוא לא ניתוח פשוט. בקרבת הגידול עוברים כלי דם ועצבים חשובים וישנו סיכוי שבמהלך הניתוח אחד מכלי הדם או סיבי העצב, ייפגע.