אובדן פתאומי של השמיעה הוא מצב שבו מופיע ליקוי שמיעה באחת או שתי האוזניים באופן פתאומי, המתפתח בטווח זמנים של עד
72 שעות. כאשר דנים במקרים של אובדן שמיעה פתאומי, הנקרא בקיצור SHL (ראשי התיבות של sudden hearing loss), בדרך כלל הכוונה היא למקרים שבהם ליקוי השמיעה הוא תחושתי עצבי. מצב זה נקרא בקיצור SSNHL (ראשי התיבות של sudden sensorineural hearing loss) ובמקרים אלו מקור הפגיעה בשמיעה בגזע המוח, בעצב השמע או בשבלול.
נהוג לאבחן את ליקוי השמיעה התחושתי-עצבי המופיע ללא הכנה מוקדמת כאשר מדובר בליקוי של 30 דציבלים לכל הפחות הפוגע לכל הפחות בשלושה תדרים עוקבים (בהשוואה לבדיקת השמיעה הקודמת שעבר המטופל). במקרים שבהם המטופל לא עבר בדיקת שמיעה קודמת, אובדן השמיעה יאובחן כאשר אלו הם ההבדלים בין שתי האוזניים (לכל הפחות 30 דציבלים ופגיעה בלפחות שלושה תדרים עוקבים).
אילו גורמים אחראיים לאובדן פתאומי של השמיעה?
ישנו מגוון רחב של גורמים שעשויים להוביל לאובדן שמיעה פתאומי. הגורמים לאובדן שמיעה פתאומי ממקור הולכתי יכולים להיות למשל הצטברות של שעוות אוזניים מרובה הגורמת לפקק חוסם, בצקת שגורמת לחסימה בעקבות דלקת של האוזן החיצונית, הימצאות גוף זר באוזן החיצונית, נקב בעור התוף, טרשת האוזן ועוד. כאשר המקור הוא תחושתי-עצבי, יש לשלול ראשית גידול סרטני, שוואנומה וסטיבולרית (נוירומה של עצב השמיעה) ואירוע מוחי.
בנוסף הליקוי יכול להופיע על רקע של זיהום חיידקי או ויראלי שגרם להתפתחות של דלקת באוזן הפנימית, על רקע מחלות אדיופטיות כמו מחלת מנייר, על רקע של חבלה שגרמה לפגיעה בעצם הרקה וכן על רקע של מומים גנטיים שונים שעשויים להוביל לאובדן שמיעה פתאומי בתגובה לחבלות קלות מאוד (הרחבת אקוודוקט וסטיבולרי למשל).
אובדן שמיעה פתאומי בשתי האוזניים יכול להיות תוצאה של חבלת לחץ של האוזן, תופעת לוואי של תרופה אוטוטוקסית, מחלת ליים, דלקת קרום המוח, הרפס זוסטר אוטיקוס ועוד.
אילו תסמינים נלווים לאובדן פתאומי של השמיעה?
במקרים רבים התסמין הראשון שאליו שם לב החולה הוא לאו דווקא הליקוי השמיעתי אלא תחושה של אטימות או מלאות באוזן. למרבה הצער במקרים רבים תסמין זה אינו מאובחן כהלכה ולכן הטיפול מתעכב. יש להצר על כך כיוון שהתעלמות מתסמין זה עשויה להוביל לעיכוב באבחון של בעיה חמורה ואף בעיה מסכנת חיים כמו אירוע מוחי למשל.
בנוסף לא אחת התסמין המרכזי עליו מתלונן החולה הוא טינטון, שבמקרים מסוימים עשוי להיות עוצמתי ומטריד במיוחד. ישנם אף חולים הסובלים מדיכאון ונמלאים תחושת פחד לאור הטינטון הטורדני. בנוסף לליקוי השמיעתי עשויים להופיע תסמינים של חוסר שיווי משקל כמו סחרחורות וחוסר יציבות. למעשה במקרים לא מעטים תסמינים של חוסר שיווי משקל הם התסמינים העיקריים ובמקרים רבים החולים סובלים אף מבחילות והקאות. בהקשר זה יש לציין כי במקרה שבו המטופל סובל מסחרחורת, לרוב הפרוגנוזה תהיה ירודה יחסית.
איך הרפואה מאבחנת אובדן פתאומי של השמיעה?
תהליך האבחון של אובדן פתאומי של השמיעה כולל מספר בדיקות:
- אנמנזה – בשלב הראשון יש לברר את ההיסטוריה הרפואית של הנבדק (בדגש על אירועים קודמים של בעיות שמיעה), להבין מהם התסמינים המדויקים עליהם מתלונן הנבדק, לשלול חבלת ראש או אוזן, לבדוק האם ישנן הפרשות מהאוזן, האם הנבדק סובל מחום גבוה ועוד.
- בדיקה גופנית – לאחר לקיחת האנמנזה יש לבצע בדיקת אוטוסקופיה ובהתאם לצורך, אוטוסקופיה פנאומטית. כמו כן יש לבצע בדיקה נוירולוגית על מנת לשלול אירוע מוחי או כל מחלה נוירולוגית אחרת כמו טרשת נפוצה. כך לדוגמה יש לחפש אחר תסמינים של חולשת צד, כפל ראייה, המיאטקסיה ועוד.
- בדיקות שמיעה – אבחון השמיעה צריך להתבצע ללא דיחוי ובמהירות האפשרית. במכון האודיולוגי יבוצעו בדיקת שמיעה התנהגותית, טימפנומטריה, פלטים אקוסטיים, רפלקס אקוסטי ועוד.
- בדיקות דימות – באמצעות בדיקת MRI ניתן לזהות לא מעט מחלות ומצבים רפואיים שעשויים לגרום לאובדן פתאומי של השמיעה, כשבין השאר מדובר בדלקת של האוזן הפנימית, טרשת נפוצה, שוואנומה וסטיבולרית ועוד.
אילו טיפולים קיימים לסובלים מאובדן פתאומי של השמיעה?
במקרים שבהם ניתן יהיה לאתר את הגורם שהוביל לאובדן הפתאומי של השמיעה, הטיפול יותאם לגורם. עם זאת, ברוב המקרים לא ניתן להצביע על הגורם הברור לבעיה. אי לכך, לרוב נהוג להשתמש בפרוטוקול טיפולי אחיד עבור כל החולים. בעשורים האחרונים נוסו פרוטוקולים שונים של טיפולים, כשכיום נהוג להשתמש בעיקר בסטרואידים מסוג דקסמטאזון, מתילפרדניזולון ופרדניזון.
הטיפול התרופתי יעיל בעיקר כאשר התרופות ניטלות בטווח של שבועיים מהרגע שבו הופיעו התסמינים. אם התרופות ניטלות רק ארבעה עד שישה שבועות מאוחר יותר, יעילות הטיפול מינימלית. בהקשר זה יש לציין כי יתכן שיפור ספונטני של התסמינים וכי למרבה האירוניה, שיפור זה נוטה להתרחש בעיקר במהלך השבועיים הראשונים.
סך הכול בין 65-32 אחוז מהחולים שאובחנו עם אובדן שמיעה פתאומי ממקור תחושת-עצבי, חווים החלמה ספונטנית (ללא טיפול כלשהו). הפרוגנוזה מושפעת מגילו של החולה, מדרגת החומרה של הליקוי, מנוכחות של סחרחורת ועוד.