טראומה אקוסטית היא בין הגורמים האפשריים לאובדן שמיעה. מדובר במצב שבו נגרם נזק לאוזן הפנימית ו/או לעור התוף, כשלרוב הפציעה היא תוצאה של חשיפה לרעש עוצמתי ביותר למשך זמן קצר או חשיפה לרעשים עוצמתיים במשך זמן ארוך.
כמו כן ישנן פציעות ראש מסוימות שיכולות לגרום לטראומה אקוסטית, במקרים שבהם פציעת הראש כללה נזק לאוזן הפנימית או לעור התוף. עור התוף משמש בין השאר להגנה על האוזן התיכונה והאוזן הפנימית. זאת בנוסף לתפקידו בהעברת הצלילים המגיעים לאוזן החיצונית, לאוזן התיכונה. הפגיעה בעור התוף יכולה לחבל בהעברה התקינה של הוויברציות מעור התוף לאוזן התיכונה.
מי נמצא בסיכון לסבול מטראומה אקוסטית?
סך הכל ישנם שלושה גורמים המשחקים תפקיד בנזקים שבהם הטראומה האקוסטית באה לידי ביטוי: עוצמת הרעש שאליו נחשף המטופל, גובה התדרים (תדרים גבוהים מסוכנים יותר מתדרים נמוכים) ומשך זמן החשיפה לרעשים. באופן כללי אנשים הנחשפים באופן קבוע לרעשים בעוצמה של מעל 85 דציבלים, נמצאים בסיכון לטראומה אקוסטית. חשיפה מתמשכת לרעשים בעוצמה של עד 70 דציבלים לכל היותר, נחשבת לבטיחותית ולא אמורה להגדיל את הסיכון לטראומה אקוסטית.
לאור זאת, ניתן לראות כי ישנם אנשים מסוימים הנמצאים בסיכון מוגבר לטראומה אקוסטית. להלן כמה דוגמאות:
- אנשים העובדים בסביבה שבה ישנו ציוד תעשייתי המייצר רעש עוצמתי
- אנשים שמתגוררים באזורים רועשים מאוד
- אנשים המבלים באזורים שבהם נשמעת מוזיקה עוצמתית מאוד כמו מועדוני הופעות
- אנשים הנוהגים לבקר במטווחי ירי
- אנשים שנחשפים לרעשים עוצמתיים מסיבה כלשהי, ללא שימוש באמצעי הגנה כמו אטמי אוזניים או אוזניות לסינון רעשים
מה הם התסמינים של טראומה אקוסטית?
התסמין המרכזי של טראומה אקוסטית הוא ירידה בשמיעה או אובדן השמיעה כליל. אובדן השמיעה יכול להופיע באופן פתאומי אך בהחלט יכול גם להתפתח לאורך תקופה ממושכת, במהלכה בעיות השמיעה הולכות ומחמירות. כך לדוגמה, ישנם מקרים שבהם בשלב הראשון הבעיה מורגשת בתדרים גבוהים בלבד. עם זאת, בהמשך הבעיה מחמירה ומופיע קושי לשמוע גם תדרים נמוכים. תופעה זו אופיינית למקרים שבהם הטראומה האקוסטית נובעת כתוצאה מחשיפה מתמשכת לרעשים עוצמתיים.
כמו כן לא אחת התסמין הראשון לא יבוא לידי ביטוי באובדן שמיעה כלל. זאת כיוון שבמקרים רבים הפגיעה גורמת בשלב הראשון לטינטון. הכוונה היא לשמיעה של רעשים כמו צפצופים, זמזומים או המהומים, שאין להם מקור חיצוני. טינטון חלש עד בינוני לרוב מורגש בעיקר כשהמטופל נמצא בסביבה שקטה מאוד.
חשוב לציין שטינטון יכול להתפתח כתוצאה משורה ארוכה של גורמים אחרים כמו שימוש בסמים, שינויים בכלי הדם באוזן הפנימית ועוד. אך לא אחת מתברר כי מדובר הלכה למעשה בתסמין הראשון של טראומה אקוסטית. הטינטון יכול להיות אקוטי או כרוני ובמקרים שבהם המטופל מתלונן על טינטון כרוני, יש להעלות את החשד לכך שמקור הטינטון בטראומה אקוסטית, שנגרמה בשל חשיפה מתמשכת לרעשים עוצמתיים. בנוסף לכל זה יתכן שהמטופל יתלונן גם על כאבי אוזניים, שהופיעו לאחר החשיפה לרעש העוצמתי.
כיצד מאבחנים טראומה אקוסטית?
כאשר אדם מגיע לבדיקה רפואית עם תלונות המעלות חשד לטראומה אקוסטית, בשלב הראשון ינסה הרופא להבין האם מדובר בטראומה אקוסטית כתוצאה מחשיפה חד פעמית וקצרה לרעש עוצמתי ביותר או כתוצאה מחשיפה מתמשכת לרעשים עוצמתיים. אי לכך, לרוב הרופא ישאל את הנבדק האם הוא נחשף לאחרונה לרעש עוצמתי במיוחד או שמא הוא נחשף לרעשים עוצמתיים באופן קבוע.
בבדיקה פשוטה של רופא אף אוזן גרון, ניתן גם להסתכל ישירות על עור התוף ולבדוק האם הוא שלם או שמא החשיפה לרעש גרמה לנזק לעור התוף.
כמו כן קרוב לוודאי שהמטופל יופנה אל בדיקת שמיעה מסוג אודיומטריה. בבדיקה זו ניתן יהיה לגלות באילו תדרים הפגיעה באה לידי ביטוי ומהי דרגת החומרה של הפגיעה מבחינת דציבלים: ככול שהפגיעה חמורה יותר, כך סף השמיעה יהיה גבוה יותר והקולות יהיו צריכים להיות עוצמתיים יותר, כדי שהנבדק יוכל לשמוע אותם.
כיצד מטפלים בטראומה אקוסטית?
באובדן שמיעה שנגרם כתוצאה מטראומה אקוסטית ניתן אמנם לטפל, אך לרוב מדובר בנזק שלא ניתן להחלים ממנו לחלוטין. כך לדוגמה, על ידי התאמת מכשירי שמיעה, ניתן יהיה להקל על התסמינים מבלי לפתור את הגורם לבעיה. במקרים שבהם יתברר כי המטופל נחשף באופן קבוע לרעשים עוצמתיים, הרופא ימליץ לו על שימוש באמצעי הגנה מפני רעש כמו אוזניות ייעודיות או אטמי אוזניים, על מנת שניתן יהיה למנוע את החמרת הבעיה.
במקרים שבהם יתברר כי נגרם נזק לעור התוף, יתכן שיומלץ למטופל לעבור ניתוח לתיקון הנזק וכן לא אחת הטיפול יכלול שימוש בסטרואידים, להפחתת הדלקת באזור הפגיעה.
מידע נוסף:
גיליתם שעווה מרובה באוזן? אל דאגה, יש מה לעשות