מחלת מנייר – כל המידע על אודות מחלת מנייר במקום אחד

במאה ה-19 תיאר רופא צרפתי בשם פרוספר מנייר, חולה שסבל במקביל משלוש תופעות שונות: טינטון, ליקוי שמיעתי וסחרחורת. אלו הם התסמינים שמגדירים עד היום את המחלה שנקראת על שמו, מחלת מנייר. חשוב לציין כי השילוב של התסמינים יוגדר כמחלת מנייר רק אם לא ניתן יהיה לאבחן את הגורם להופעתם. במקרים שבהם ניתן יהיה לזהות את הגורם לתסמינים, מצב זה יוגדר כתסמונת מנייר.

מה ידוע לנו על הגורמים למחלת מנייר?

הגורמים למחלת מנייר אינם ידועים אך הפתופיזיולוגיה של המחלה מוכרת בהחלט: באוזן הפנימית ישנה מערכת סגורה המוקפת בעצם קשיחה הנקראת העצם הטמפורלית. כמו כן באוזן הפנימית ישנה מערכת של ממברנות עדינות ונוזל הנקרא אנדולימפה. הנוזל מיוצר באוזן הפנימית ושם הוא גם נספג על ידי שק הנקרא השק האנדולימפתי. כאשר קצב ספיגת הנוזל נמוך מקצב הייצור שלו, הנוזל מתחיל להצטבר באוזן הפנימית. הלחץ שמפעיל הנוזל המצטבר הולך ועולה ובשלב מסוים המערכת מפסיקה לתפקד כראוי, ומופיעים התסמינים האופייניים למחלה.

מהם תסמיני מחלת מנייר?

תסמיני המחלה הם סחרחורת סיבובית (ורטיגו), ירידה בשמיעה כמו גם טינטון. המחלה באה לידי ביטוי בהתקפים חוזרים ונשנים, שבמהלכם באים לידי ביטוי חלק מהתסמינים או כל התסמינים. ההתקפים יכולים להימשך זמן רב: הסחרחורת עשויה להימשך מספר ימים ואילו הטינטון עשוי להישאר יציב במשך שבועות ואפילו להפוך לקבוע. בדרך כלל המחלה פוגעת באוזן אחת אך יתכן בהחלט שהתסמינים יופיעו בשני הצדדים במקביל.

בשלב המוקדם של המחלה, בין ההתקפים החולה צפוי שלא לסבול מתסמינים או לסבול מתסמינים קלים בלבד. בשלב מאוחר יותר, תדירות ההתקפים נהיית גבוהה יותר והתסמינים עשויים להפוך לחמורים יותר, בדגש על בעיית השמיעה.
בנוסף החולה עשוי לסבול מחוסר שיווי משקל ומתחושה של אטימות באוזניים, על רקע הצטברות הנוזלים באוזן הפנימית. הסחרחורת שמופיעה בזמן ההתקף עשויה להיות חמורה ביותר ואף לגרום להזעת יתר, בחילה והקאות והפגיעה בשיווי המשקל מגדילה את הסיכון לנפילות.

בדרך כלל ניתן לראות מהלך של החמרה בהסתמנות הקלינית לאורך מספר שנים, עד לשלב שבו ההסתמנות מגיעה לשיא חומרתה. לאחר מכן המחלה נוטה לדעוך ואף להיעלם מעצמה, אך בעיית השמיעה נותרת קבועה.

כיצד נערך האבחון למחלת מנייר?

מחלת מנייר מאובחנת על דרך השלילה. המשמעות היא שעל מנת לאבחן את המחלה, יש לבצע סדרה ארוכה של בדיקות שמטרתן לשלול גורמים אחרים שהיו יכולים להוביל להופעת התסמינים. הכוונה היא למשל לבדיקת דימות של המוח, בדיקות דם, רישום ניד העין, בדיקת יציבות ממוחשבת וזאת לצד בדיקות שמיעה. אבחון דפיניטיבי אפשרי אך ורק בנתיחה שלאחר המוות וזאת כיוון שאין כיום אפשרות לקחת דוגמית של נוזל מהאוזן הפנימית מבלי לגרום לנזק קבוע לנבדק.

אילו טיפולים יש למחלת מנייר?

הטיפול במחלת מנייר מותאם לכל מטופל באופן אישי, בהתאם להסתמנות הקלינית ולמידת ההפרעה של התסמינים לאיכות החיים. כמו כן נהוג להבחין בין טיפול שמטרתו להפחית את חומרת התסמינים בזמן התקף, לבין טיפול אחזקתי שמטרתו למנוע גירוי של מערכת שיווי המשקל בין ההתקפים.

באופן כללי החולים צריכים להימנע מצריכת חומרים שעשויים לפגוע במערכת שיווי המשקל ובכלל זה ניקוטין, קפאין ואלכוהול. על מנת למנוע הצטברות של נוזלים באוזן הפנימית, מומלצת גם דיאטה נטולת מלח ולא אחת ייעשה גם שימוש בתרופות משתנות. בזמן התקף יתכן שיהיה צורך לעשות שימוש בתרופות הפוגעות במנגנון שאחראי על שיווי המשקל ובמקרים החמורים ביותר יתכן שהמטופל יופנה לניתוח שבמהלכו מנתקים את עצב שווי המשקל.

מעבר לכל זה, ישנם טיפולים תומכים רבים המוצעים לחולים בהתאם למצבם כמו תרופות להקלה על בחילות וסחרחורות, תרגילי פיזיותרפיה המיועדים לחיזוק שיווי המשקל, מכשירי שמיעה ושימוש באביזרים שונים המיועדים למנוע נפילות כמו מקל הליכה, הליכון ובמקרים החמורים ביותר, כיסא גלגלים.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

טראומה אקוסטית – תסמינים, נזקים והטיפול

אקסוסטוזות – גולשים בים? סקי מים? הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על אוזן גולשים