שעוות האוזניים נוצרת באופן טבעי ומהווה מעין שכבת הגנה המגנה על עור האוזניים. החומרים שמרכיבים את השעווה מגנים על ריריות האוזניים על ידי כך שהם לוכדים נוזלים ולכלוך ובנוסף משמשים כחומר אנטי בקטריאלי שכן מדובר בחומרים חומציים.
כאשר אנחנו לא מייצרים מספיק שעוות אוזניים, העור בתעלת האוזן הופך ליבש מאוד. כתוצאה מכך הוא עלול להיסדק בקלות ובהמשך עשוי להיפצע ולהזדהם.
לעומת זאת הצטברות עודפת של שעווה עשויה לגרום לחסימה של תעלת האוזן. במצב זה עשויים להופיע כאבים ובנוסף השמיעה עשויה להיפגע. בתופעות אלו ניתן לטפל בקלות יחסית, באמצעות ניקוי תעלת האוזן מהשעווה העודפת.
היכן מצטברת השעווה?
האוזן כוללת שלושה חלקים: האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית ואילו השעווה נוצרת בתעלה הממוקמת באוזן החיצונית. תעלה זו נקראת תעלת השמע ותפקידה להעביר את גלי הקול המגיעים מן החוץ לעור התוף. השעווה מתקדמת מאזור התעלה לאפרכסת, ממנה היא מופרשת במצב תקין באופן הדרגתי.
השעווה מורכבת מקשקשי קרטין שמקורם בתאים מתים שנשרו מהעור, מחומר המופק בבלוטות הזיעה (צרומן), מחומר שומני המופק בבלוטות החלב (סבום) וממגוון מרכיבים נוספים כמו חומרים קוסמטיים שונים המצטברים בתעלת האוזן.
מדוע מתרחשת הצטברות עודפת של שעוות אוזניים?
ישנם מספר גורמים שעשויים להוביל להצטברות יתרה של שעוות אוזניים. כך לדוגמה ייתכן שישנו ייצור מוגבר של שעווה, בקצב העולה על קצב הפינוי שלה מהאוזן. מצד שני יתכן שקצב הייצור תקין אך הפינוי לוקה בחסר בשל שימוש במכשירי שמיעה למשל. במצב זה מכשירי השמיעה לא מאפשרים פינוי תקין של השעווה כיוון שהם דוחסים אותה בכיוון הנגדי, אל תוך התעלה. כמו כן לא אחת ההצטברות נובעת כתוצאה מניקוי לא נכון של האוזניים, הגורם לדחיסת השעווה פנימה.
מה הם גורמי הסיכון לשעווה מרובה באוזן?
הסיכוי להצטברות עודפת של שעווה עשוי לעלות במקרים הבאים:
- גידול שפיר בשם אוסטאומה המתפתח בחלקה החיצוני של תעלת האוזן
- ריבוי שערות בתעלת האוזן
- מחלת עור המערבת את עור הקרקפת
- היווצרות של שעווה יבשה מהרגיל הנוטה להיכלא בתעלת האוזן (תופעה הרווחת במיוחד בקרב קשישים)
- מבנה אנטומי חריג של תעלת האוזן שבו התעלה מעוות או צרה מאוד
- זיהומים חוזרים ונשנים באוזן
- ייצור עודף של שעוות אוזניים
מה הם התסמינים של שעווה מרובה באוזן?
הצטברות עודפת של שעווה בתעלת האוזן עשויה לבוא לידי ביטוי בגרד, סחרחורת, טינטון, כאבי אוזניים וחוסר נוחות באוזן. כמו כן כפי שציינו, ההצטברות העודפת של השעווה עשויה לגרום לאובדן השמיעה או לירידה בשמיעה. במקרים חריגים ההצטברות העודפת של השעווה עשויה אף לגרום לשיעול. השיעול הוא תוצאה של גירוי עצבי בשל עלייה בלחץ הנוצר על ידי השעווה הכלואה בתעלה.
כיצד מאבחנים?
את השעווה העודפת ניתן לאבחן בבדיקת אוזניים פשוטה במהלכה הרופא בוחן את התעלה באמצעות אוטוסקופ פשוט. מכשיר זה כולל זכוכית מגדלת וגוף תאורה קטן ובאמצעותו הרופא יכול להבחין בשעווה הכלואה. בנוסף ישנם מספר מבחנים שמאפשרים לרופא לזהות את בעיית השמיעה ולהבין האם מדובר בבעיה באוזן התיכונה או באוזן האמצעית והאם מדובר בליקוי הולכתי, ליקוי תפישתי או ליקוי משולב. הכוונה היא למשל למבחן וובר ומבחן ריו, המבוצעים באמצעות שימוש בקולן.
מה הטיפול המומלץ לשעווה מרובה באוזן?
קו הטיפול הראשוני כולל טפטוף של טיפות אוזניים, שתפקידן לרכך את השעווה, כשבמקרים רבים די בטיפול זה בשביל לגרום לשעווה לצאת באופן טבעי ללא צורך בטיפול נוסף. במקרים שבהם לא ניתן לפתור את הבעיה באמצעות טיפות אוזניים בלבד, יהיה צורך לבצע טיפול המבוסס על שטיפת האוזניים. במסגרת הטיפול מתיזים מים לתעלת האוזן במטרה להסיר את שכבת השעווה שהצטברה.
בתחילת הטיפול מותזים מים בטמפרטורת הגוף בלחץ נמוך ובהתאם לצורך, מעלים את הלחץ. יתכן שבזמן הטיפול המטופל יחוש תחושה מוזרה באוזן, אך הטיפול אינו אמור לגרום לכאב. לפיכך יש לעדכן את הרופא המבצע את הטיפול בכל מקרה שבו המטופל חש תסמינים חריגים כמו כאב, סחרחורת או אובדן שמיעה וזאת כיוון שתסמינים אלו עשויים להעיד על זיהום המצדיק המשך בירור.
ישנם מצבים שבהם השטיפה אינה מומלצת, כשבעיקר מדובר על מצבים שבהם ישנה היסטוריה של דלקות אוזניים באוזן החיצונית, מקרים שבהם המטופל עבר לאחרונה ניתוח אוזן שלא מאפשר לבצע שטיפה, מקרים שבהם המטופל לא משתף פעולה (אופייני בעיקר בילדים) ומקרים שבהם קיימת נוכחות של גוף זר באוזן. כמו כן הטיפול לא מומלץ במקרים שבהם הותקנו כפתורים באוזניים. במקרים הנ"ל הטיפול המומלץ יכלול הסרה ידנית של השעווה או הסרת השעווה באמצעות שאיבה עדינה.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
חידוש השמיעה באמצעים טכנולוגיים – כי העתיד כבר כאן
טראומה אקוסטית – תסמינים, נזקים והטיפול