טינטון הוא המונח הרפואי המתאר תופעה שבאה לידי ביטוי בשמיעה של רעשים שאין להם מקור חיצוני. ישנו מגוון רחב של רעשים עליהם מדווחים מטופלים הסובלים מטינטון ובכלל זה רעשים וצלילים המתוארים כשריקות, כהמהום, כזמזום וכצלצול.לא רק ההסתמנות הקלינית של טינטון מגוונת, אלא גם הגורמים לתופעה: בין השאר טינטון יכול להיות תוצאה של חשיפה לרעש
עוצמתי במיוחד כמו פיצוץ, תוצאה של מחלה כזו או אחרת כמו טרשת האוזן, המכונה גם אוטוסקלרוזיס או מחלת מנייר וכן תוצאה של דלקת אוזניים.
טינטון יכול להופיע בבני כל הגילאים ואפילו בילדים, אם כי הוא שכיח בעיקר בקשישים. כמו כן במקרים רבים הטינטון לא מופיע לבדו אלא בשילוב עם תסמינים נוספים במערכת השמיעה ומחוצה לה. במקרים רבים הרעשים ו/או הצלילים ששומעים הסובלים מהתופעה, אינם עוצמתיים במיוחד ולכן יתכן שיוכלו ללמוד לחיות עם התופעה.
לעומת זאת ישנם מקרים שבהם הבעיה גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד ובאיכות החיים. במקרים החמורים היא אף עשויה להוביל לקשיי הירדמות, לפגיעה בריכוז ואף להוביל להתפתחות של דיכאון.
מהם הגורמים להופעת טינטון?
יש לציין כי במקרים רבים לא ניתן לזהות בבירור את הגורם שהוביל לטינטון והבעיה נותרת אדיופטית. עם זאת, ישנם גורמים רבים ומגוונים שעשויים להוביל לטינטון. אחד הגורמים השכיחים ביותר הוא נזק לתאי השערה באוזן הפנימית. תאי השערה אחראיים להמרת השמע המגיע לאוזן הפנימית, לסיגנלים עצביים המועברים למרכזי עיבוד השמע במוח באמצעות עצב השמיעה. כאשר תאי השערה ניזוקים, הם עשויים להעביר אותות ללא מקור חיצוני והחולה עשוי לשמוע רעשים שמקורם בתאי השערה עצמם.
הנזק לתאי השערה יכול לנבוע על רקע חשיפה חד פעמית לרעש עוצמתי במיוחד כמו פיצוץ או לרעשים חזקים במשך תקופה ארוכה. כך לדוגמה, ניתן לראות שמוזיקאים שמבלים שעות ארוכות במקומות רועשים ושעובדים בתעשיית הבנייה, סובלים משכיחות גבוהה יחסית של טינטון. בנוסף ישנן תרופות שמזיקות למערכת השמיעה. תרופות אלו נקראות תרופות אוטוטוקסיות ויתכן בהחלט שיגרמו לחולים מסוימים לסבול מטינטון.
בין השאר מדובר בתרופות משתנות, באספירין (במינונים גבוהים), בתרופות אונקולוגיות מסוימות, בנוגדי דיכאון מסוימים ובתרופות אנטיביוטיות מסוימות. טינטון גם יכול להוות תסמין של מגוון מחלות ובכלל זה נוירומה של עצב השמיעה ומחלת מנייר, לנבוע כתוצאה מהפרעות בכלי דם באוזן, מחסימה של תעלת השמע בשל הצטברות עודפת של שעוות אוזניים ועוד.
מהם התסמינים המקדימים של טינטון?
טינטון בא לידי ביטוי בשמיעה של צלצולים, זמזומים, רעשי "קליק", המהומים ועוד, שאנשים אחרים הנמצאים בקרבתו של האדם, לא יכולים לשמוע. נהוג להבחין בין שני סוגים של מרכזיים של טינטון. הסוג הראשון נקרא טינטון פועם, הולם או אובייקטיבי. הכוונה היא לטינטון שבו הרעשים שנשמעים על ידי המטופל, הם רעשים שמפיק גופו. כך לדוגמה, יתכן שבמסגרת הבירור הרפואי, יתגלה כי המטופל שומע למעשה את הקולות שמשמיע הדם שזורם בכלי הדם הממוקמים באוזן הפנימית. תופעה זו מתרחשת למשל בקרב אנשים הסובלים מקרע בעור התוף, שהופכים להיות מודעים יותר לרעשים שמפיק גופם.
הסוג השני נקרא טינטון סובייקטיבי וזהו הסוג הנפוץ. במקרה הזה, רק החולה עצמו יכול לשמוע את הרעשים או הצלילים עליהם הוא מתלונן. במקרה של טינטון אובייקטיבי, ניתן יהיה לשמוע את הרעשים במסגרת בדיקה רפואית.
בנוסף לשני הסוגים הנ"ל, ישנם מקרים שבהם האדם מדווח על כך שהוא שומע מוזיקה שלמעשה לא מתנגנת בשום מקום למעט בראשו. מצב רפואי זה נקרא הזיות מוזיקליות ולרוב הוא מופיע במטופלים שסובלים מאובדן שמיעה ומטינטון באופן כרוני. יש לציין בהקשר זה כי ישנן תרופות מסוימות שעשויות לגרום להזיות מוזיקליות אך לרוב עם הפסקת הנטילה, התסמין החריג נעלם כלא היה.
כיצד מאבחנים?
טינטון הוא תסמין שאינו ספציפי ולמעשה ישנו מגוון עצום של מצבים רפואיים שעשויים לגרום להופעה של טינטון. אי לכך, יתכן שיידרשו לא מעט בדיקות עד שניתן יהיה לזהות את הגורם לטינטון. כמו כן כפי שציינו, יתכן שבסוף התהליך הטינטון יוגדר כאדיופטי (נובע כתוצאה מגורם לא ברור).
תהליך הבירור הרפואי מתחיל לרוב מקבלת מידע על ההיסטוריה הרפואית של הנבדק ועל התרופות שהוא נוטל בשגרה וכן קבלת מידע על התסמינים שבהם הטינטון בא לידי ביטוי. לאחר מכן יתכן שהמטופל יופנה לביצוע בדיקות שמיעה, בדיקות שיווי משקל, צילום רנטגן של האוזן וכן בדיקות דם שונות. בהתאם לצורך, יתכן שהמטופל יופנה גם לבדיקות דימות מסוג MRI או CT.
כיצד מטפלים בטינטון?
כפי שציינו, הטינטון יכול לנבוע כתוצאה ממגוון רחב ביותר של מצבים רפואיים. אי לכך, אין טיפול אחיד המתאים לכל המטופלים באשר הם ויש לבחון כל מקרה לגופו. כך לדוגמה, ישנם מקרים שבהם הטינטון הוא תוצאה של הצטברות שעוות אוזניים עודפת בתעלת האוזן. במקרים האלו, די יהיה בהסרת השעווה העודפת בשביל לגרום להיעלמות הטינטון.
כמו כן אם יתברר שהטינטון הוא תופעת לוואי של תרופה אותה נוטל המטופל, לרוב עם סיום הטיפול התרופתי, הטינטון יסתיים אף הוא. אי לכך, ניתן יהיה לשקול להחליף את התרופה בכזו שלא גורמת לטינטון. במקרים רבים מוצע למטופל להתנסות בטיפולים שמטרתם לסייע בהתמודדות עם התופעה, כלומר ללמוד "לחיות איתה". כך לדוגמה, ישנם טיפולים שמטרתם לשנות את התגובה הטבעית של המוח לטינטון ולהפחית את רמת המודעות לאותם רעשים המפריעים לריכוז. מעבר לכל זה, אם הטינטון גורם לסיבוכים כמו דיכאון או חרדה, יתכן שהמטופל יונחה ליטול תרופות לטיפול במצבים אלה.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
מה הקשר בין אלצהיימר וירידה בשמיעה?