שמיעה היא אחד החושים החשובים ביותר שלנו. לצד הראיה היא מאפשרת לנו להתמצא במרחב, לתפקד וגם לתקשר. לאוזן מבנה מורכב והשמיעה בנויה מתהליך הכולל בתוכו שלבים שונים. בדיקת שמיעה נועדה לגלות קודם כל האם השמיעה היא תקינה.
אם ישנה בעיה כלשהי בשמיעה מתבצעת בדיקה ממוקדת יותר המתמקדת באחד משלבי השמיעה או באחד האזורים דרכם גל הקול מתקדם בתוך מבנה האוזן עד הגעתו כאותות חשמליים אל המוח.
מה כולל תהליך השמיעה?
האוזן מורכבת משלושה אזורים עיקריים: האוזן החיצונית הכוללת את אפרכסת האוזן ותעלת השמע, האוזן התיכונה הכוללת את עור התוף, חלל האוזן ועצמות השמע והאוזן הפנימית המכונה גם שבלול שבה ישנם תאי השערה ועצב השמע אל המוח. האוזן מבצעת שלוש פעולות שונות בחלקיה השונים: קליטת גלי הקול, תרגומם לאותות חשמליים והעברת אותות אלה אל המוח. בעיה באחד השלבים תשבש את יכולת השמיעה ותפגע בה.
כיצד מסווגים קולות וצלילים?
על מנת לקבוע האם שמיעה היא תקינה או שקיימת ירידה בשמיעה, יש צורך לסווג קודם כל את הצלילים והקולות הנשמעים כך שיהיה קנה מידה כלשהו לעבוד איתו ולקבוע על פיו האם שמיעה היא תקינה. את הקולות והצלילים מסווגים לפי שני פרמטרים: עוצמה ותדר. עוצמת הקול נמדדת בדציבלים. לדוגמה, דיבור בלחש עוצמתו היא כ 20 דציבל. עוצמתו של מנוע מטוס היא כ 150 דציבל. תדר הקול נמדד ביחידות הרץ. הרץ הוא מספר מחזורים שעובר גל קול בשניה. שמיעה תקינה של אדם נעה בין 20 הרץ ל- 20,000 הרץ. על פרמטרים אלה נשענים הבודקים בבדיקות שמיעה.
מתי יש צורך לבצע בדיקת שמיעה?
בדיקת שמיעה מומלץ לבצע במספר מצבים:
- בדיקת סקר הנעשית לתינוקות וילדים (כולל בדיקת סינון שמיעה עוד בבית החולים) זאת על מנת לאר בעיות שמיעה בשלב מוקדם.
- כאשר חשים שישנה ירידה בשמיעה באחת מהאוזניים או בשתיהן.
- בדיקת סקר לאנשים הנחשפים לרעשים בעוצמה גבוהה (אנשי צבא למשל) או כאלה הנוטלים תרופות שיכולות לפגוע עם הזמן בשמיעה.
- לאחר שהתגלתה בעיה כלשהי בשמיעה: בדיקת שמיעה ספציפית יותר שבאה לבדוק מהו האזור באוזן או השלב בתהליך השמיעה בו ישנה בעיה.
אילו סוגים של בדיקות שמיעה ישנם?
- בדיקת שמיעה מקיפה – אודיומטריה: בדיקה זו היא בדיקת השמיעה הכללית ביותר והבדיקה הראשונה אותה יבצע אדם המתלונן על ירידה בשמיעה. בדיקה זו נמשכת כחצי שעה. במהלך הבדיקה ישב אדם בחדרון סגור כשהוא מרכיב אוזניות. במהלך הבדיקה יושמעו לו צלילים בתדרים שונים ובעוצמה שונה לכל אוזן בנפרד. אם נמצא שאכן ישנה בעיה בשמיעה, יש לגלות את מקור הבעיה: האם זו בעיה הולכתית (אוזן חיצונית או תיכונה עד לפנימית) או תחושתית- עצבית (אוזן פנימית או עצב השמע). על מנת לבדוק האם הבעיה תחושתית- עצבית, מונח מכשיר מאחורי עצם האוזן דרכו הצלילים מגיעים הישר אל האוזן הפנימית.. אם התוצאה תקינה כנראה שהבעיה היא הולכתית. לעיתים מוצאים שהבעיה היא משולבת. זאת יש לוודא בבדיקות נוספות.
- בדיקה טימפנומטרית: בדיקה טימפנומטרית בודקת את תגובתו של עור התוף לצלילים בעוצמות ובתדרים שונים. בבדיקה מונחת אוזניה קטנה בתעלת השמע כך שלא קיימת הולכת צליל דרך האוזן החיצונית. התחושה שחש הנבדק היא תחושת לחץ משתנה בהתאם לתדר הצליל ועוצמתו. מידת היענות עור התוף לצלילים נבדקת. וגם מידת התכווצות השרירים באוזן התיכונה
- בדיקת הדים קוכליאריים: נקראת גם OAE. בדיקה זו מודדת את תפקוד תאי השערה שבאוזן הפנימית הממירים גלי קול לאותות חשמליים. זוהי הבדיקה הנעשית לתינוקות ויילודים. בתעלת האוזן מונח מכשיר זעיר המשדר קולות וקולט את ההדים המגיעים בעקבותיהם. הדים מעידים על כך שהקול הגיע אל תאי השערה.
- בדיקה ABR (או לשעבר BERA): בדיקה שנעשית למבוגרים על מנת לאשש את תוצאות בדיקת השמיעה או כשאין אפשרות להגיע למסקנה חד משמעית. הבדיקה נעשית בשכיבה כשאלקטרודות מוצמדות לראש ודרך אוזניות שומע הנבדק צלילים שונים. האלקטרודות קולטות את הפעילות העצבית שישנה בעקבות השמעת הצלילים. זוהי בדיקה המוגדרת כבדיקה נוירולוגית ומטרתה היא הערכת תפקוד עצב השמע והולכה תקינה למוח.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
זיהומים ויראליים שעלולים להוביל לירידה בשמיעה ולליקויי שמיעה – הרשימה המלאה