זיהומים ויראליים שמשפיעים על איכות השמיעה

ישנו מגוון רחב של זיהומים ויראליים שעשויים לגרום לאובדן שמיעה מסוגים שונים ובדרגות חומרה שונות. ליקוי שמיעה כתוצאה מזיהום נגיפי הוא לרוב ליקוי שמיעה מסוג תחושתי-עצבי, אם כי במקרים מסוימים יאובחן ליקוי שמיעה מעורב או הולכתי. במאמר שלפניכם נפרט אודות הנגיפים השונים ונבחין בין נגיפים שיכולים לגרום לאובדן שמיעה מולד בלבד, לבין נגיפים שיכולים לאובדן שמיעה נרכש בלבד ונגיפים שיכולים לגרום לשני הסוגים.

נגיפים שיכולים לגרום לליקוי שמיעה מולד בלבד

זיהום של נגיף הציטומגלו במהלך ההיריון

נגיף הציטומגלו הוא נגיף המשתייך למשפחת נגיפי ההרפס. הנגיף יכול לעבור ביחסי מין, בדם, במגע עם שתן או רוק ובנוסף תיתכן הדבקה מהאם לעובר, כשלמעשה מדובר בגורם המרכזי לחירשות מולדת בארצות הברית. הסיכוי להדבקת העובר בנגיף עומד על 40-30% אך לקראת סוף ההיריון הסיכוי נוטה לעלות ויכול להגיע לעד 77%. אם ההדבקה התרחשה בשליש הראשון, הסיכוי לנזק שמיעתי יהיה גבוה במיוחד, כש-24% מהתינוקות שנדבקו בנגיף בטרימסטר הראשון, יסבלו מבעיות שמיעה. בנוסף הנגיף עשוי לגרום לתסמינים נוספים כמו פרכוסים, עיכוב התפתחותי וצהבת.

נכון להיום אין חיסון יעיל כנגד הנגיף אך מתן של סימבין (Ganciclovir) ליילודים המציגים תסמינים נוירולוגיים, עשוי למנוע את ההידרדרות במצב השמיעה לאחר הלידה.

זיהום של נגיף האדמת במהלך ההיריון

נגיף האדמת (Rubella) משתייך למשפחת ה-Togaviridae ומועבר במגע עם הפרשות מהאף והגרון כמו עיטוש או שיעול. כמו כן הנגיף יכול לעבור מהאם לעובר במהלך ההיריון. אובדן שמיעה תחושתי-עצבי הוא הסיבוך השכיח ביותר של אדמת ביילודים ובדרך כלל הוא מופיע ביילודים שנדבק בנגיף בתחילת ההיריון (בטווח של 16 שבועות מההפריה). אובדן שמיעה שמקורו באדמת במהלך ההיריון יכול להופיע כבר בלידה אך בדרך כלל מתפתח תוך חצי שנה עד שנה מהלידה.

חיסון נגד נגיף האדמת נחשב ליעיל מאוד במניעת הידבקות וניתן לראות כי במדינות שבהם לא נהוג לחסן מפני המחלה, קיימת שכיחות גבוהה יחסית של חירשות שמקורה בהידבקות באדמת במהלך ההיריון. הנגיף עשוי לגרום לסיבוכים רבים נוספים ובכלל זה לקות שכלית, מומי לב, עיוורון, לידה מוקדמת ואף מוות תוך רחמי. במדינת ישראל נכלל החיסון נגד אדמת בשגרת החיסונים משנת 1973 ומאז שנת 1993 לא דווח ולו על מקרה אחד של אדמת מולדת.

Lymphocytic choriomeningitis virus (LCMV)

LCMV הוא נגיף המשתייך למשפחת נגיפי ה-Arenaviridae ומועבר על ידי מגע עם הפרשות של מכרסמים, בדגש על עכבר הבית. יש לציין כי הנגיף לרוב לא עובר מאדם חולה לאדם בריא, אם כי תועדו מקרים של הדבקה באמצעות השתלה של איבר. באנשים בריאים ההדבקה תהיה א-תסמינית אך בהחלט יתכנו תסמינים במערכת הנשימה העליונה. מקרים של דלקת קרום המוח באנשים בריאים, נחשבים לנדירים מאוד.

הידבקות בנגיף במהלך ההיריון, מעמידה את העובר בסיכון רב, במיוחד אם ההדבקה התרחשה במהלך הטרימסטר הראשון או השני. בין השאר הנגיף עשוי לגרום להפלה, מיקרוצפליה, הידרוצפלוס וסיבוכים רבים נוספים, לרבות אובדן שמיעה או ירידה בשמיעה. יש רק לציין כי בניגוד לנגיף האדמת או לנגיף ההרפס, שבהם אובדן השמיעה הוא התסמין השכיח ביותר, במקרה של LCMV, שכיחים יותר מיקרוצפליה וליקוי ראייה, המופיע בכל הילודים שנדבק בנגיף במהלך ההיריון.

נגיפים שגורמים הן לליקוי שמיעה נרכש והן לליקוי שמיעה מולד

נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV)

נגיף הכשל החיסוני הוא הנגיף שגורם למחלת האיידס. נגיף זה מועבר בין השאר במגע מיני, בעירוי דם ובשימוש במחטים נגועות. התסמינים הראשונים של המחלה שלה גורם הנגיף הם תסמינים שאינם ספציפיים כמו חום גבוה, כאבי ראש, כאבי שרירים וכאבי גרון. ככול שהמחלה מתקדמת ומערכת החיסון נחלשת, החולה צפוי לסבול מזיהומים אופורטוניסטיים וממגוון תסמינים במערכות גופניות שונות.

בין השאר תיתכן מעורבות של עצם הצדע ובמקרים האלו יופיעו תסמינים כמו אובדן שמיעה, דלקות אוזניים ו/או טינטון. השכיחות של תסמינים במערכת השמיעה בקרב חולי איידס נעה בין 49-14%, כשלפחות רבע מהחולים מדווחים על אובדן שמיעה בדרגות שונות.

הרפס סימפלקס (HSV)

הרפס סימפלקס סוג 1 והרפס סימפלקס סוג 2 הם נגיפים הגורמים להופעת שלפוחיות ופצעים באיברי המין ובאזור הפה. המחלה יכולה לעבור מהאם לעובר ובמקרה הזה היילודים עשויים לסבול מאובדן שמיעה מולד. בעיות שמיעה ביילודים מתרחשות בעיקר במקרה של הדבקה בהרפס סימפלקס סוג 1 אך במקרים נדירים גם יילודים שנדבקו בהרפס סימפלקס סוג 2 יסבלו מהתופעה.
בנוסף תועדו מקרים של אובדן שמיעה בנשאי הנגיף הרפס סימפלקס סוג 1 לאחר תקופת הינקות ואפילו במבוגרים, כשלרוב המקרים מקושרים לסיבוכים נוירולוגיים כמו דלקת קרום המוח. ישנם גם חוקרים הטוענים כי הרפס סימפלקס סוג 1 הוא הגורם המחולל את מחלת מנייר, אם כי טענה זו עדיין לא מהווה קונצנזוס בקהילה המדעית. נכון להיום אין עדיין חיסון שיכול להגן מפני הידבקות.

נגיפים הגורמים לאובדן שמיעה נרכש בלבד

נגיף החזרת

נגיף החזרת משתייך למשפחת נגיפי ה-Paramyxoviridae ומועבר מאדם חולה לאדם בריא במגע ישיר ובמגע עקיף (דרך נוזל השתן, רוק מזוהם, עיטוש ושיעול). כ-35% מהנדבקים לא יסבלו מתסמינים כלשהם ואלו שיסבלו מתסמינים, צפויים לסבול בעיקר מנפיחות של בלוטות הרוק וכאבים בבלוטות הרוק, המלווים בנפיחות ורגישות מקומית.
המחלה עשויה להוביל לסיבוכים מגוונים כמו דלקת קרום המוח, דלקת אשכים, דלקת השחלות, דלקת שריר הלב וכאב מרפקים נודד. כמו כן המחלה עשויה להוביל לחירשות קבועה או זמנית באחת האוזניים. למעשה עד לפיתוח החיסון למחלה, מחלת החזרת הייתה הגורם השכיח ביותר לחירשות עצבית חד-צדדית.

נגיפים נוספים הגורמים לאובדן שמיעה נרכש בלבד

מעבר לכל הנגיפים שהוזכרו לעיל, יש להזכיר בנוסף את הבאים:

• נגיף הווריצלה זוסטר (VZV)
• נגיף החצבת
• נגיף קדחת מערב הנילוס

שלושת הנגיפים הנ"ל עשויים אף הם לגרום לאובדן שמיעה נרכש בלבד.