דלקת של האוזן התיכונה או דלקת אוזן תיכונה תפליטית, היא מחלה השכיחה בעיקר בתינוקות וילדים. השכיחות מגיעה
מהן הסיבות להופעת דלקת אוזניים כרונית עם נוזל באוזן התיכונה?
הסיבה המרכזית לדלקת של האוזן התיכונה היא חסימה של תעלה הממוקמת בין לוע האף לאוזן התיכונה, הנקראת תעלת אוסטכיאן או חצוצרת השמע. חסימת התעלה יכולה להיות תוצאה של גורמים שונים ובכלל זה חסימה אנטומית בשל גוש שהתפתח בלוע האף (גידול שפיר או אדנואיד מוגדל למשל), פגיעה תפקודית (סיסטיק פיברוזיס, תסמונת דאון וחך שסוע למשל) או דלקת (על רקע אלרגיה, מחלת ההחזר הוושטי או זיהום בדרכי הנשימה העליונות).
כמו כן אחד הגורמים המרכזיים לחסימה הוא מקרה של דלקת חריפה של האוזן התיכונה: כחודש אחרי ריפוי הדלקת החריפה, תתפתח דלקת תפליטית של האוזן התיכונה בכ-45% מהילדים ובכעשרה אחוז מהילדים ניתן יהיה למצוא תפליט באוזן התיכונה כשלושה חודשים לאחר הריפוי. התפקוד של חצוצרת השמע הולך ומשתפר עם הגדילה ומסיבה זו דלקות אלו שכיחות בעיקר בילדים קטנים אך שכיחות פחות באופן משמעותי, במתבגרים ובמבוגרים.
אילו תסמינים נלווים לדלקת אוזניים כרונית עם נוזל באוזן התיכונה?
דלקת חריפה של האוזן התיכונה לרוב נמשכת עד שבועיים לכל היותר. דלקת כרונית לעומת זאת, יכולה להימשך זמן רב יותר. כמו כן גם מקרים של דלקות חוזרות ונשנות מוגדרים לרוב כדלקת כרונית. התסמינים של דלקת חריפה באים לידי ביטוי בין השאר בכאבי אוזניים ותחושת לחץ ואטימות באוזניים ובמקרה שבו הדלקת נובעת כתוצאה מזיהום חיידקי, יתכן שהמטופל יסבול בנוסף מחום גבוה, הקאות או שלשולים ותשישות. תסמינים אלו לא מופיעים במקרים של דלקת כרונית, שלמעשה אף לא גורמת לכאבים.
דלקת כרונית לרוב באה לידי ביטוי בתסמינים פחות חמורים אך במקרים שבהם היא אינה מאובחנת וכתוצאה מכך החולה לא זוכה לקבל טיפול, היא עשויה לגרום לסיבוכים קשים. כך לדוגמה, אם הדלקת אינה משתפרת באופן ספונטני ואינה מטופלת, עלול להיווצר מצב הנקרא אטלקטזיס או שקיעה של עור התוף. במצב זה עשוי להיגרם נזק בלתי הפיך לשמיעה.
כמו כן הדלקת עשויה להוביל לנזק חמור בעצמות השמע ולהתפתח לדלקת מסוג כולסטאטומה: ציסטה אפידרמואידית הנחשבת לקשה ביותר לטיפול. במקרים שבהם ליקוי השמיעה נמשך זמן רב בגיל מוקדם, הילד עשוי לסבול מעיכובים ברכישת השפה ומקשיים חברתיים. בנוסף לכל זה, קיימת סבירות גבוהה יחסית להפרשות מוגלתיות מהאוזן.
אילו בדיקות עורכים לאבחון דלקת אוזניים כרונית עם נוזל באוזן התיכונה?
האבחון של דלקת אוזניים כרונית עם נוזל באוזן התיכונה מבוסס על שילוב בין מספר בדיקות:
- אוטוסקופיה – בדיקת אוזניים פנאומטית מסייעת רבות לאבחון הדלקת. בבדיקה זו ניתן להבחין בכך שעור התוף עכור ובעל תנועתיות מופחתת ולעיתים ניתן אף יהיה להבחין בבועיות אוויר. במקרה של תת לחץ בחלל התוף, ניתן יהיה להבחין ברתיעה של התוף פנימה. אם הדלקת נמשכת זמן רב מאוד, יתכנו ממצאים נוספים בבדיקה כמו אזורים ניווניים בעור התוף, הסתיידויות של עור התוף, ריבוי של כלי דם בעור התוף ועוד.
- בדיקת היענות אקוסטית – בדיקה זו בודקת את היכולת של עור התוף להעביר אנרגיה. בבדיקה זו משדרים גלי קול בתדר נמוך ובודקים את ההחזר (לעיתים תוך שימוש במשאבה המשנה את הלחץ על פני עור התוף). זוהי בדיקת העזר השימושית ביותר לאבחון המחלה.
- בדיקת שמיעה התנהגותית – בדיקת שמיעה זו, המותאמת לגילו של הנבדק, מאפשרת להעריך את דרגת החומרה של הליקוי השמיעתי ומסייעת לרופא המטפל להתאים את הטיפול הנכון לחולה. במקרים מסוימים יתברר כי אין צורך להגיש טיפול וכי ניתן להסתפק במעקב בלבד.
- בדיקות דימות – בדיקות דימות לא משמשות לאבחון הדלקת באופן שגרתי אך יכולות לסייע לצורך ביצוע אבחנה מבדלת וכן משמשות לעיתים לזיהוי האטיולוגיה של המחלה. כך לדוגמה, בדיקת דימות מסוג CT יכולה לאבחן או לשלול גידול בלוע האף במקרה שבו מדובר באדם מבוגר הסובל מדלקת חד צדדית וכן באמצעות בדיקות דימות ניתן להעריך את גודל האדנואיד שגרם לחסימה במטופלים צעירים.
אילו טיפולים קיימים לדלקת אוזניים כרונית עם נוזל באוזן התיכונה?
הטיפול בדלקת כרונית מותאם לכל מטופל באופן אישי בהתאם לחומרת התסמינים ובהתאם לפרוגנוזה. הטיפולים האפשריים כוללים בין השאר טיפול אנטיביוטי מונע ודיקור של עור התוף בניתוח שבו מחדירים צינוריות אוורור לעור התוף (ניתוח כפתורים). כמו כן אם התברר במסגרת האבחון כי הגורם לחסימת התעלה הוא אדנואיד מוגדל, יתכן שיהיה צורך לבצע ניתוח להסרת האדנואיד המוגדל.
ראו גם:
בדיקות שמיעה לילדים – כל מה שרציתם לדעת ולא היה לכם את מי לשאול